אתן לא צריכות אישור מאף שופט כדי להיות אימהות! המהפכה כבר כאן

פסק הדין התקדימי אשר עושה סוף לטרטור של זוגות נשים: למה מעכשיו הוכחה גנטית בהליך ROPA מחייבת רישום מיידי, ללא צורך בצו הורות

שותפות לגורל

במשך שנים רבות, זוגות נשים בישראל אשר בחרו להביא ילד לעולם בשותפות גופנית וביולוגית מלאה, מצאו את עצמן נאלצות לעבור מסלול מכשולים בירוקרטי ומשפטי מתיש ומורט עצבים. גם ברגעים בהם היה ברור כי שתי הנשים הן אימהותיו של התינוק-האחת מכוח הגנטיקה והשנייה מכוח הנשיאה והלידה. מדינת ישראל סירבה להכיר בכך באופן טבעי ומיידי. המדינה דרשה מהן לפנות לערכאות משפטיות, לנהל הליכים ממושכים, לשלם אגרות ולהמתין חודשים ארוכים לקבלת "צו הורות פסיקתי" או "צו אימוץ", ורק אז לזכות ברישום המיוחל בתעודת הלידה.  

השבוע, בפסק דין תקדימי, מפורט ומעמיק, השופטת מיכל אגמון-גונן מבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב עשתה סוף למסלול המפרך הזה. בפסק דינה בעת"מ 17025-09-25 נקבעה הלכה ברורהף

המדינה מחויבת לרשום אימהות גנטיות כהורים לילדיהן שנולדו בהליך ROPA באופן מנהלי וישיר, על סמך מסמכים רפואיים המעידים על הזיקה הגנטית וללא צורך בשום הליך משפטי נוסף.  

מאמר זה נועד לפרק את המורכבות המשפטית של פסק הדין החדש, להסביר את המושגים המקצועיים בגובה העיניים, להציג את הרקע הרפואי והחוקי, ולהעניק מדריך מעשי ויישומי לכל אותן נשים הנמצאות בעיצומו של התהליך או מתכננות אותו לעתיד.  

הגנטיקה פוגשת את הפיזיולוגיה, מה זה הליך ROPA?

כדי להבין את גודל פריצת הדרך, יש להבין תחילה את הטכנולוגיה הרפואית העומדת בבסיס העניין. המונח ROPA הוא ראשי תיבות של Reception of Oocytes from Partner (ובעברית: קבלת ביציות מבת הזוג). זהו הליך רפואי ייחודי במסגרת טיפולי פוריות והפריה חוץ-גופית (IVF), המאפשר לשתי נשים בקשר זוגי לקחת חלק ביולוגי פעיל ואקטיבי ביצירתו ובהבאתו לעולם של ילדן המשותף.  

כיצד זה עובד בפועל? בתהליך זה, אחת מבנות הזוג עוברת תהליך של שאיבת ביציות. ביציות אלו מופרות במעבדה באמצעות תרומת זרע (ברוב המקרים אנונימית). לאחר מכן, העובר המופרה אשר התפתח אינו מוחזר לגופה של האישה שממנה נשאבו הביציות, אלא מושתל ברחמה של בת זוגה.

בת הזוג השנייה היא זו שנושאת את ההיריון המלא, עוברת את שלבי ההתפתחות השונים, ויולדת את התינוק.  

במצב דברים זה, נוצרת חלוקה ביולוגית:  

• האם הגנטית (התורמת): האישה שסיפקה את הביצית, וממנה יורש הילד את המטען הגנטי את תווי הפנים, את התכונות הגנטיות ואת ההיסטוריה המשפחתית שלה.  

• האם הפיזיולוגית (הנושאת/היולדת): האישה ברחמה נקלט העובר, אשר הזינה אותו מגופה

• ,חלקה עמו מערכת דם והורמונים, ונשאה את תהליך הלידה הפיזי.  

האתגר המרכזי העומד בפני זוגות ישראלים נובע מכך שבישראל, התקנות הרפואיות הנוכחיות וחוק הסכמים לנשיאת עוברים אינם מתירים לבצע את הליך ה-ROPA בין בנות זוג בין כותלי המדינה. החוק הישראלי מאפשר החזרת עוברים רק במסלול של פונדקאות מסורתית או תרומת ביציות אנונימית, ואינו מכיר רפואית באפשרות של תרומה פנים-זוגית מכוונת. כתוצאה מכך, זוגות נשים נאלצות לטוס למדינות מעבר לים בהן ההליך חוקי ונגיש (כגון ספרד, קפריסין או מדינות מסוימות בארה"ב), להשקיע משאבים כלכליים עצומים, ולעבור טיפולים רפואיים מורכבים הרחק מסביבתן הטבעית והתומכת.  

איך נראה המצב החוקי עד היום?

כאשר בנות הזוג חזרו ארצה עם התינוק שנולד בחו"ל, הן נתקלו בחומה בירוקרטית קשיחה. חוק מרשם האוכלוסין בישראל מבוסס על העיקרון לפיו פקיד הרישום פועל על פי "תעודת לידה" או הודעת לידה רשמית. מאחר שבית החולים (בין אם בארץ ובין אם בחו"ל) מנפיק תעודת לידה שבה רשומה האישה אשר ילדה בפועל, רשות האוכלוסין רשמה באופן אוטומטי ומיידי רק את האם הפיזיולוגית.  

לגבי האם הגנטית, זו שסיפקה את המטען הגנטי והיא הלכה למעשה אימו הביולוגית של הילד, המדינה סירבה לבצע רישום מנהלי פשוט. עמדת המדינה המסורתית דרשה מבנות הזוג לפנות לבית המשפט לענייני משפחה ולנהל הליך לקבלת צו הורות פסיקתי.  

כדי לעשות סדר במושגים, אסביר את ההבדלים בקצרה:

1. צו אימוץ: הליך משפטי בו בית המשפט מנתק לחלוטין זיקה משפחתית קודמת של ילד ומכונן הורות חדשה, עבור הורה שאין לו כל קשר ביולוגי לילד. דרישה מצד המדינה להליך אימוץ במקרה של אם גנטית נתפסה תמיד כפגיעה קשה, שכן היא מתעלמת לחלוטין מהקשר הביולוגי הקיים.  

2. צו הורות פסיקתי: כלי משפטי אשר פותח על ידי בתי המשפט בישראל כדי לתת מענה לזוגות חד מיניים. המטרה המקורית של הצו הייתה ליצור סטטוס של הורות משפטית עבור בן או בת הזוג שאין להם קשר ביולוגי ישיר לילד (למשל, בת זוג של אם שילדה מתרומת זרע, שאין לה קשר גנטי לתינוק). ברבות השנים, המדינה החלה לדרוש צו זה גם במקרים שבהם יש קשר גנטי מובהק, כמו בהליך ROPA או בפונדקאות חו"ל.  

3. רישום מנהלי ישיר: פעולה פשוטה בה אזרח ישראלי מתייצב בפני פקיד הרישום, מציג מסמכים רשמיים או הוכחות מדעיות חד-משמעיות (כמו תעודות רפואיות או בדיקות מעבדה), והפקיד מעדכן את הנתונים במחשבי המרשם ללא מעורבות של שופט או עורכי דין.  

הדרישה לנהל הליך של צו הורות פסיקתי עבור אם גנטית יצרה מצב אבסורדי ומסוכן מאחר ומרגע הלידה ועד למתן הצו על ידי בית המשפט, תהליך שנמשך חודשים ארוכים ולעיתים אף למעלה משנה, האם הגנטית נחשבה בעיני החוק כאישה זרה לחלוטין לילדה שלה. אם, חס וחלילה, הייתה נקלעת האם שילדה למצב רפואי מורכב, או אם היה מתעורר צורך בהחלטות רפואיות דחופות לגבי התינוק, האם הגנטית הייתה נותרת ללא כל מעמד חוקי לקבלת החלטות, והילד היה נותר חשוף ובלתי מוגן מבחינה משפטית, ללא אפוטרופוס.  

מאחורי הקלעים של פסק הדין, סיפורן של שתי המשפחות

העתירה המינהלית אשר הונחה לפתחה של השופטת אגמון-גונן הוגשה על ידי שתי משפחות ישראליות שונות של בנות זוג, אשר עברו בדיוק את מסלול הייסורים הזה. בשתי המשפחות נולדו ילדים בריאים ומקסימים בהליך ROPA בחו"ל, וכשחזרו לישראל ביקשו לרשום את שתי האימהות יחד מיום הלידה.  

במשפחה הראשונה, בנות הזוג פנו לרשות האוכלוסין והציגו תיק מסמכים רפואיים מפורט להפליא, המתעד שלב אחר שלב את שאיבת הביציות, ההפריה וההחזרה. פקיד הרישום בלשכה סירב לקבל את המסמכים ואף סירב לפתוח את הבקשה לדיון, בטענה הגורפת כי ללא צו משפטי אין על מה לדבר.

במשפחה השנייה, האימהות הגדילו לעשות וביצעו בדיקת ריצוף אקסומי מתקדמת עוד במהלך ההיריון, בדיקה מדעית אשר הוכיחה באופן ודאי ומוחלט את הקשר הגנטי בין האם התורמת לבין העובר שגדל ברחמה של בת זוגה. למרות ההוכחה המדעית המובהקת, רשות האוכלוסין דחתה את הבקשה ושלחה אותן שוב אל כותלי בית המשפט לענייני משפחה.  

בנות הזוג החליטו לא לוותר ולא ללכת במסלול "המקובל" של הגשת בקשה לצו הורות. הן טענו כי הדרישה הזו אינה חוקית, שכן הנושא כבר הוכרע בעבר בפסקי דין חלוטים של בתי המשפט (כולל בבית המשפט העליון במסגרת דיון נוסף ובבית המשפט המינהלי בירושלים), בהם נקבע כי במקום שבו קיימת זיקה גנטית מוכחת, אין הצדקה להטיל על המשפחה עול של הליך משפטי שהמשמעות שלו היא זמן, כסף, אנרגיה וכוחות להתמודד עם הבירוקרטיה המייגעת.

עקרון השוויון הביולוגי, הנימוק המרכזי של בית המשפט

בפסק הדין קיבלה השופטת מיכל אגמון-גונן את העתירה במלואה וקבעה כי עמדת רשות האוכלוסין דינה להידחות. לב הנימוק המשפטי נשען על עקרון השוויון הביולוגי והמדע המוכח.  

השופטת ערכה הקבלה פשוטה והגיונית לחלוטין למצבם של אבות גנטיים-כאשר גבר טוען לאבהות על ילד ומציג פסק דין הצהרתי המבוסס על בדיקת רקמות (בדיקה גנטית), או מציג ראיות מדעיות ברורות לקשר דם, המדינה רושמת אותו כאב מיידית מבחינה מנהלית. פקיד הרישום אינו דורש ממנו "צו אבהות מכונן" או צו אימוץ, משום שההורות שלו נובעת מעצם קיומו של קשר הטבע והדם - מהזיקה הביולוגית-גנטית שהיא עובדה קיימת, ולא יציר משפטי של בית המשפט.  

אם כך הדבר לגבי גברים, קבעה השופטת, אין כל הצדקה שבעולם להפלות לרעה אימהות גנטיות רק בשל נטייתן המינית או מבנה משפחתן. הזיקה הגנטית של האם התורמת בהליך ROPA היא זיקה חזקה, מדעית ואובייקטיבית. תפקידו של צו ההורות פסיקתי הוא ליצור הורות יש מאין במקום שבו אין קשר ביולוגי. אך במקום שבו הקשר הביולוגי-גנטי זועק מן המסמכים הרפואיים ומבדיקות המעבדה, הצו הופך למיותר, ריק מתוכן ומטרטר.  

לפיכך נקבע כי לרשות האוכלוסין וההגירה אין כל שיקול דעת חוקי לסרב לרישום. ברגע שבנות הזוג מציגות מסמכים רפואיים אמינים, מאומתים וברורים המעידים על כך שהעובר נוצר מביציתה של האם הגנטית והושתל ברחמה של האם הנושאת, פקיד הרישום מחויב לרשום את שתיהן כאימהות במרשם האוכלוסין מיום הלידה.  

מדריך מעשי לאימהות לעתיד, מה השתנה בשטח ואיך פועלים מעכשיו?

פסק הדין התקדימי הזה משנה את כללי המשחק בשטח ומביא עמו בשורה עצומה של הקלה, חיסכון כלכלי ושקט נפשי. יחד עם זאת, כדי ליהנות מפירות פסק הדין ולעבור את תהליך הרישום בצורה חלקה ויעילה, על זוגות נשים לפעול בצורה מתוכננת, קפדנית ומקצועית מבחינה משפטית ורפואית.  

צ'ק-ליסט מעשי ויישומי לזוגות המבצעים הליך ROPA:

1. איסוף ותיעוד רפואי מלא בזמן אמת - אל תמתינו לחזרה לארץ. כבר במהלך הטיפולים בקליניקה בחו"ל, הקפידו לקבל לידיכן מסמכים רשמיים, חתומים ומקוריים המפרטים את כל שלבי ההליך. התיק הרפואי חייב לכלול: אישור על שאיבת הביציות מהאם הגנטית (כולל תאריכים ומספר ביציות), דו"ח מעבדה מפורט על הפריית הביציות הספציפיות הללו עם מנת הזרע, ודו"ח החזרת עוברים רשמי המאשר כי העובר שהופרה מביציתה של האם הגנטית הושתל ברחמה של האם הנושאת.  

2. אימות מסמכים בינלאומי (אפוסטיל) - כל מסמך רפואי או ציבורי אשר מונפק בחו"ל חייב לעבור אימות כדין באמצעות חותמת אפוסטיל במדינת המקור, או אימות בקונסוליה הישראלית, על מנת שיהיה בעל תוקף משפטי מחייב בישראל.  

3. תרגום נוטריוני - אם המסמכים מונפקים בשפה שאינה עברית או אנגלית, יש לדאוג לתרגום נוטריוני מקצועי ומדויק לעברית.  

4. ביצוע בדיקות תומכות במקרה הצורך - כפי שראינו במשפחה השנייה בעתירה, בדיקות גנטיות מתקדמות שנערכות במהלך ההיריון או מיד לאחר הלידה יכולות להוות ראיה מדעית מוחצת שאינה משאירה מקום לספק.  

5. ליווי מקצועי אל מול פקידי הרישום - על אף פסק הדין הברור, הטמעת נהלים חדשים ברשויות ציבוריות לוקחת לעיתים זמן, ופקידים בשטח עלולים לגלות חוסר היכרות עם הפסיקה החדשה. מומלץ להגיע ללשכת מרשם האוכלוסין כשהזכויות שלכן ברורות לכן, ומצוידות בהעתק של פסק הדין ובליווי משפטי מתאים המלכד את כלל הראיות לכדי בקשה מנהלית סגורה והרמטית.  

האנרגיה הרגשית מאחורי הבירוקרטיה המשפטית

עבור עורכי דין, פסקי דין נמדדים לעיתים קרובות בשורות תחתונות, בנימוקים חוקתיים ובהלכות משפטיות. אך עבור המשפחות עצמן ועבור מאות זוגות נשים הנמצאות בשלבים שונים של הורות, פסק הדין הזה אינו רק מסמך משפטי יבש, אלא אוויר לנשימה. הוא מייצג את הזכות הבסיסית ביותר לישון בשקט בלילה, בידיעה מוחלטת ששני ההורים של הילד מוכרים ומעוגנים בחוק מהרגע הראשון בו הגיח לעולם.  

ההחלטה האמיצה של השופטת אגמון-גונן מעבירה מסר ברור! הטרטור המנהלי של משפחות להט"ב בישראל חייב להפסיק. אין עוד מקום לייצר הבחנות מלאכותיות היכן שהמדע והטבע כבר נתנו את תשובתם הברורה.  

כעורכת דין המלווה משפחות ברגעים הרגישים והמשמעותיים ביותר של חייהן ,בעריכת צוואות, הסכמי ממון, ניהול אפוטרופסות וליווי הליכי הורות ,אני רואה בפסק הדין הזה צעד ענק קדימה. השילוב בין מומחיות משפטית לבין הבנה עמוקה של הצרכים הרגשיים של התא המשפחתי הוא המפתח לבניית הגנה משפטית יציבה ושקטה. הדרך להורות מוגנת ורגועה מתחילה בהבנה מוקדמת של הזכויות ובעריכה קפדנית של כלל ההסכמים והמסמכים הנדרשים, כדי שאף משפחה לא תצטרך לעבור דרמות מיותרות בדרך אל האושר המשפחתי שלה.  

• נכתב על ידי: עורכת דין מורן חן הראל, מומחית בדיני ירושה, עריכת צוואות, אפוטרופסות, ליווי משפטי למשפחות וגישור משפחתי הוליסטי.