אמא הייתה כל המשפחה שלי: האם החוק הישראלי יודע להכיר במשפחה של המאה ה־21?

"אני קצת כמו אליס מילר"

כך תיארה עופרי בכר את מאבקה המשפטי מול המדינה לאחר שאמה, מזי בכר ז"ל, נרצחה בטבח 7 באוקטובר בקיבוץ בארי. לכאורה מדובר בהשוואה מפתיעה. אליס מילר נאבקה על זכותן של נשים להתמיין לקורס טיס; עופרי מבקשת להיות מוכרת כמי שהתייתמה למעשה משני הוריה, אף שנולדה מתרומת זרע וגדלה אצל אם יחידנית.

אולם מבחינה משפטית, ההשוואה עמוקה ומדויקת.

בשני המקרים ניצב אדם מול הסדר משפטי שנכתב מתוך תפיסת מציאות מסוימת, ומבקש מבית המשפט להכיר בכך שהחברה השתנתה. השאלה אינה רק מה כתוב בחוק, אלא האם החוק יודע לראות את המציאות כפי שהיא כיום.

הסיפור מאחורי ההליך המשפטי

מזי בכר ז"ל הייתה אם יחידנית שבחרה להביא לעולם את בתה באמצעות תרומת זרע. במשך כל חייה של עופרי הייתה מזי ההורה היחיד שלה, מקור הביטחון, התמיכה והמשפחה הקרובה ביותר שהייתה לה.

בבוקר 7 באוקטובר שמרו השתיים על קשר טלפוני רציף בזמן שמחבלי חמאס חדרו לקיבוץ בארי. שעות ספורות לאחר מכן נרצחה מזי בכר.

עבור עופרי לא היה מדובר רק באובדן אם.

לדבריה, היא איבדה את התא המשפחתי כולו.

לאחר הרצח הגישה עופרי תביעה שבמסגרתה ביקשה להיות מוכרת כמי שהתייתמה למעשה משני הוריה, אף שמעולם לא היה לה אב מוכר מבחינה משפטית. התביעה מבוססת על הטענה כי יש לפרש את החוק בהתאם למציאות חייה בפועל ולא בהתאם למבנה משפחתי מסורתי שלא התקיים מעולם בעניינה.

חוק נפגעי פעולות איבה – מה אומר החוק?

ההליך נסוב סביב חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל–1970.

החוק נחקק מתוך הכרה באחריותה המיוחדת של המדינה כלפי אזרחים שנפגעו כתוצאה ממעשי טרור ופעולות איבה. לאורך השנים תוקן החוק פעמים רבות והורחב, ובמיוחד לאחר אירועי 7 באוקטובר, כדי להעניק מעטפת סיוע רחבה יותר למשפחות הנפגעים.

בין היתר קובע החוק הסדרים מיוחדים ליתומים שאיבדו את שני הוריהם בעקבות פעולת איבה. המחוקק הכיר בכך שאובדן שני הורים יוצר פגיעה עמוקה במיוחד המצדיקה רשת ביטחון כלכלית וחברתית רחבה יותר, לרבות תגמולים חודשיים, ליווי ותמיכה ארוכת טווח.

אלא שכאן מתעוררת השאלה: כיצד יש ליישם את החוק כאשר מדובר באדם שמעולם לא היו לו שני הורים במובן המשפטי המקובל?

לשון החוק מניחה קיומם של אם ואב.

המקרה של עופרי מציף מצב שהמחוקק ככל הנראה לא צפה בעת חקיקת ההסדר.

בין לשון החוק לתכלית החוק

הסוגיה המשפטית המרכזית בתיק אינה עובדתית אלא פרשנית.

מחד גיסא, ניתן לטעון כי החוק ברור. הוא מתייחס למי שאיבדו שני הורים, ובמקרה זה רק האם עברה לעולם הבא.

מאידך גיסא, ניתן לטעון כי הסתכלות כזו מתעלמת לחלוטין מתכלית החוק.

מטרתו של החוק אינה לעסוק ברישומים פורמליים בלבד, אלא להעניק הגנה מוגברת למי שנותרו ללא כל מסגרת הורית בעקבות פעולת איבה.

במשך עשרות שנים התפתחה במשפט הישראלי גישת הפרשנות התכליתית, המזוהה בעיקר עם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק.

על פי גישה זו, אין לפרש חוק רק לפי מילותיו, אלא גם לפי מטרתו, ערכיו והמציאות החברתית שבה הוא פועל.

במקרה של עופרי נשאלת שאלה עקרונית:

האם יש לבחון כמה הורים רשומים לאדם במסמכים, או כמה הורים היו לו בפועל?

אם מטרת החוק היא להגן על מי שאיבדו את מלוא התא המשפחתי התומך שלהם, ייתכן שהתשובה אינה כה פשוטה כפי שנדמה במבט ראשון.

המשפחה הישראלית השתנתה

המקרה של עופרי אינו עומד לבדו.

בעשורים האחרונים השתנה מושג המשפחה בישראל באופן דרמטי.

משפחות חד-הוריות, משפחות יחידניות, משפחות אשר נוצרו באמצעות תרומות זרע וביצית, פונדקאות, משפחות חד-מיניות, משפחות בפרק ב' ומשפחות מאמצות הפכו לחלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי הישראלי.

מערכת המשפט נדרשה פעם אחר פעם להתמודד עם מציאות זו.

כך היה בהכרה בזכויות ידועים בציבור.

כך היה בהכרה בהורות שאינה ביולוגית.

כך היה בפסיקות שעסקו בצווי הורות ובמבנים משפחתיים חדשים.

בתי המשפט הכירו בכך שהמשפחה אינה רק קשר גנטי או פורמלי, אלא גם מערכת של אחריות, מחויבות, תמיכה וקשר אנושי.

מדוע עופרי מזכירה את אליס מילר?

בג"ץ אליס מילר (בג"ץ 4541/94) נחשב לאחד מפסקי הדין החשובים בתולדות המשפט הישראלי.

מילר ביקשה להתמיין לקורס טיס, אך נדחתה בשל היותה אישה. צה"ל הסתמך על ההסדרים שהיו קיימים באותה תקופה ועל תפיסות מקובלות לגבי תפקידי נשים.

בית המשפט העליון קבע כי עקרון השוויון מחייב בחינה מחודשת של המציאות, וכי אין מקום לחסום מועמדת רק בשל מגדרה.

החשיבות של פסק הדין לא הייתה רק בתוצאה האישית.

הוא סימל את נכונותו של בית המשפט לבחון האם מסגרות משפטיות ישנות ממשיכות לשרת את הערכים החברתיים של ההווה.

במובן זה, עופרי אינה משווה בין תוכן המאבקים אלא בין אופיים.

גם היא מבקשת מבית המשפט לבחון האם חוק שנכתב מתוך הנחות משפחתיות מסוימות מסוגל לתת מענה למציאות משפחתית אחרת.

השלכות רחבות מעבר למקרה הפרטי

הכרעה בעניינה של עופרי עשויה להשפיע הרבה מעבר למקרה הספציפי שלה.

היא עשויה להשליך על האופן שבו רשויות המדינה מפרשות חוקים נוספים המתייחסים למושגים כמו "הורה", "יתום", "בן משפחה" ו"תא משפחתי".

היא עשויה להשפיע על משפחות יחידניות, על ילדים שנולדו מתרומות זרע ועל מקרים נוספים שבהם המציאות המשפחתית אינה תואמת את המודל המסורתי שעליו נשענת החקיקה.

בסופו של יום, השאלה אינה רק אם עופרי זכאית להכרה מסוימת.

השאלה היא האם המשפט הישראלי מוכן להמשיך ולהתפתח יחד עם החברה הישראלית.

סיכום

המקרה של עופרי בכר מזכיר לנו כי מאחורי כל סעיף חוק עומדים בני אדם.

הוא ממחיש את המתח המתמיד שבין ודאות משפטית לבין הצורך להתאים את הדין למציאות חיים משתנה.

המשפחה הישראלית של שנת 2026 אינה דומה למשפחה שעל בסיסה נכתבו חלק מהחוקים לפני עשרות שנים. ככל שהחברה משתנה, כך נדרש גם המשפט לבחון מחדש את מושגי היסוד שעליהם הוא נשען.

ייתכן שבית הדין יקבל את טענותיה של עופרי וייתכן שלא. אך ללא קשר לתוצאה, עצם הדיון מעורר שאלה חשובה: האם אנו מודדים משפחה באמצעות הגדרות פורמליות, או באמצעות החיים עצמם?

זוהי שאלה משפטית. אך לא פחות מכך – זוהי שאלה אנושית.